אופירי נולד אחרי הצהרים ביום שלישי, 11.10.94 בבי"ח קפלן ברחובות .
הוא פרץ לחיינו במלוא עוזו וכוחו, כשהוא סוחף את כולם מסביבו סביב חיוכיו הכובשים , מלמוליו המתוחכמים ואישיותו החזקה. תינוק משגע וחינני, עליז ושמח, יפהפה ומיוחד במינו. אח צעיר לנעמה בת השנתיים בדיוק, שקבלה אותו באהבה ובשמחה האופיינית לה .
האבחון וההתמודדות ארוכת השנים
בסביבות גיל שנה, החל אופירי להרגיש לא טוב. הקאות פה ושם, בכי ממושך ללא הסבר , שוב הקאות, שוב כולם מאשימים את "הוירוס"… אופירי כבר התחיל ללכת… והפסיק. איש לא חשד בדבר. בערב בו החלה פזילה בעיניים ", הטיסה" אותנו רופאת העיניים להדסה עין כרם, שם נמצא כי לחץ עצום בראשו מכביד על עצב הראייה וגורם כנראה כאבי ראש עזים.
זה רק אופירי שלא ידע עדיין לבטא את עצמו במילים ולספר על כאביו . בו בלילה עבר ניתוח לניקוז הנוזלים שהצטברו בראשו, והחלה מסכת בדיקות לאיתור הסיבה לסימפטומים. זה היה הלילה הראשון שבו היכרנו את פרופ' שלומי קונסטנטיני, הרופא המנתח של אופירי, שהציל אותו ושמר עליו כל כך הרבה פעמים במשך השנים. גם הוא חשב באותו לילה שאנחנו יכולים להיות אופטימיים, אולם לאחר כשלושה שבועות אשפוז, קבלנו בשורה אחרת: "יהיו טיפולי המשך".
לא הבנו על מה מדובר, אז שאלנו שוב וקבלנו תשובה מפורטת: "בראשו של אופיר התגלה גידול סרטני מהסוג האלים ביותר, תוחלת החיים הידועה היא בין 6 9 – ל חודשים. כימותרפיה אולי תעזור, נתחיל ונראה אם יש מה לעשות…."
בום .
ואנחנו אפילו לא ידענו מה זה סרטן .
לא הכרנו אנשים שחלו. היינו שנינו הורים צעירים ובריאים, מה זה בכלל גידול?
לא קבלנו הרבה זמן לבירורים ולבהלות. תוך יומיים התייצבנו במחלקה אונקולוגית, תוך שלושה ימים התחלנו כימותרפיה אגרסיבית ביותר. המטרה הייתה לנסות להחזיק את אופירי בחיים, עד שיגיע לגיל בו יהיה מתאים לקבל הקרנות. במשך שנה וחצי זרמו הרעלים אל גופו החזק. הכימותרפיה עברה כמו לידו. כשהתחלנו את הטיפולים, היינו באים איתו לתל השומר עם עגלת הילדים. זו הייתה שגרה מתישה של התמודדות עם אישפוזים, בידודים ארוכים ודאגה קשה, אבל אופירי תמיד הרגיש מעולה! חודש לפני הטיפול המתוכנן האחרון, הסתבר שהמחלה התפרצה שוב, ולא היה טעם להמשיך בכימותרפיה שאינה עוזרת .
היה ברור שצריך למצוא פתרון יצירתי, אלטרנטיבי. פרופסור גידי רכבי מתל השומר , הרופא של אופירי, הרים גבה ועוד גבה, כשהחלטנו לא להקרין את אופיר. אמנם ההמלצה הייתה הקרנות, אולם הנזקים הצפויים בתהליך כזה היו כה רבים ומשמעותיים, שאנחנו בחרנו לוותר על ה"יתרונות" שבהקרנה. הנתונים כפי שהוצגו לנו, היו שאופירי לא ירפא בזכות ההקרנות, וכל תא בודד שישרוד את ההקרנות, יתפרץ באלימות גבוהה אפילו יותר.
לא רצינו להפסיד את אופירי המיוחד שלנו, את אופיר הילד המצחיק והנבון, את אופירי שמרגיש כל כך טוב למרות כל הטיפולים שהוא עובר, את אופירי כפי שהוא איתנו, במלואו