בנס ציונה, אוקטובר 2019
בן .25 יום הולדת לגבר צעיר בן 25 שאיננו.
אני מנסה לדמיין אותך בן :25 אחרי צבא, אחרי טיול גדול, יתכן כבר עם תואר ראשון ובדרך לשני,
גבוה, מתאמן, חובק עלמה צעירה בערך בת גילך, אוהב, נדיב, חיוני, עירני ורגיש, מלכסן אלי מבט
חצי יודע, אולי קצת עייף מכובד כל מה שעברת בחייך, כזה שעדיין שואל את אמא..
בן 25 והכל מתערבב.
מי אני והיכן אתה. האם באמת אתה משקיף מלמעלה, או שהנצח אין לו סוף, ואתה נכנסת עמוק
פנימה דווקא, והכל זו הטיה משונה, טריק ותעלול של הזמן העובר. או שכדברי השמועה, של מי
שאולי מסדר מלמעלה את הכל.
בלתי אפשרי לספר ולתאר ולהשלים את כל מה שחסר ביני לבינך, כל מה שקרה ואיך שהיה, 15
שנים כבר בלעדייך ואיתך, ועדיין ריק פה בבית. וגם מלא.
בן 25 והמילים זורמות, הרגשות עדיין גועשים כשאתה מגיע. כמו סערה שחוטפת את הנפש, זו
שמתעקשת להיות יציבה כל השנה. רוחות עזות מטלטלות את היום, מבקשות להזכיר אותך, אתה
עדיין איתנו ובינינו וקרוב.
אתה בן 25 ואיננו, ויואבי בדיוק בן 21 ונמצא, הכנתי לו עוגת יום הולדת לכבוד המסיבה.
ונמי תרמה היום את שפעת שערה לכבודך, ושלחנו לזכרון מנחם.
אז אתה רואה שאתה עדיין פה, ושלושתיכם יחד ולא שכחנו אותך? תמיד חגגנו לשלושתיכם יום
הולדת ביחד, וגם השנה זה הגיע בעוצמה.
טוב לי עם שלושתיכם, אופירי, תמיד תהיו איתי.
אמא.
