זה כשקורה שבמחי יד, בלי מחשבה, הורסים לי את כל מה שאני עובדת עליו קשה .
ועוד עושים נזק לאופירי.
אנחנו החלטנו, וגם יידענו את הרופאים, שאנחנו רוצים לספר לאופירי על בדיקות שעליו לעבור, ואנחנו
מחליטים מה ומתי וכיצד לספר לו.
והנה, כנראה שזה לא נאמר מספיק במפורש, או שהרופא מרגיש חופשי מספיק , וטרח לספר לו בדיוק
כיצד יעשו לו בדיקה בהרדמה, בדיוק מה יכנס לגופו וכיצד!
עכשיו יש לי ילד מפוחד עד עמקי נשמתו, ועצוב.
איך להרגיע אותו אני חושבת שאני יודעת, אבל למה לעזאזל זה צריך לקרות?
אנחנו עובדים מספיק קשה כדי לתווך בין הטיפולים והבדיקות המגעילות ובינו, ובמחי יד זה נהרס.
לא מתוך כוונה רעה כמובן.
רק מתוך חוסר תשומת לב.
וזה מרגיז, אוחח כמה שזה מרגיז!
ואת מה שיש לי להגיד לרופא, אני אגיד כבר ישירות.
